חג המולד של הנוצרים הפלשתינים. ארבע קומות של סבל ומקווה

אנו מזמינים אותך להעביר כריסטמס שונה. אנו מזמינים אותך לשהות בביתם של ארבע פלסטינאים נוצרים. הם חיים בגדה המערבית, עזה, ארצות הברית ובמחנה פליטים בלבנון. הם נאלצים להלחים נגד המצור, נגד אפליה דתית או שפשוט חוו נתיב קשוח בחיפוש אחר זהותם. אנו מקדישים את הכריסטמס שלנו עבורם, לאלו שמזכירים לנו את המסר של המשיח, שהוא ראשית כל מסר של כפרה ושל אנושיות. ENGLISH /العربية/ITALIANO

ניקולא הוג’ע – בית לחם :

כאשר אתם מדברים על נוצרים, אל תשכחו שהנוצרים הפלסטינאים הם ילידיה המקוריים של ארץ הקודש. מכאן החל סיפורה של הנצרות, קראו לה ישראל או פלסטין הכבושה. נכון להיום נוצרים הם מיעוט בפלסטין. אנו סובלים רבות, רבים מאיתנו נהרגו ואחרים פשוט עברו לחו”ל. אנו פחות משני אחוזים מהאוכלוסיה הפלסטינאית ( למרות שזו הארץ הקדושה ביותר לנוצרים ברחבי העולם ). ישראל שללה את החופש שלנו, את זכותנו לחיות בביטחון, זכותנו לתנועה חופשית

;אנו סובלים בגלל החומה אשר מקיפה אותנו ובגלל נקודות הבידוק שלא מאפשרות לנו להיכנס בחופשיות לירושלים ולפלסטין הכבושה.

חיים תחת מצב מתמשך של מלחמה לא בטוח לאף אחד, אך עבורי בתור פלסטינאי נוצרי זה כבוד לחלוק את מקום הלידה עם ישוע. על מנת לבנות את השלום אנו צריכים לראות את שכנינו בתור בן אדם, לא בתור נוצרי או מוסלמי. רבים מחבריי היקרים הם מוסלמים – למעשה חברי הטוב ביותר הוא מוסלמי, גם כן- אך זה בטוח שישנם גם טובים וגם רעים בקרב המוסלמים, גם כן. זה אותו הסיפור הישן בכל קרילה. כאשר אנו עוסקים במישהו אנו צריכים שלא לשפוט אותו בהתאם לאמונתו הדתית. אנו כולנו פלסטינאים ולא צריכים כל חלוקה נוספת או אפליה פנימית.

רמי ש – עזה :

ברצועת עזה ישנם בין 1500 ל 3000 נוצרים, רובם קתולים ויוונים אורתודוכסים. תקופת הכריטסמס בעזה אינה זהה לזו ביתר חלקי העולם, בשל המצור הנכפה על ידי הכיבוש הישראלי הופך את תחושת אווירת החג לבלתי אפשרית. בבוקר כריסטמס, בכל מקרה, בנוסף לביקור בכנסיה ולביקור המסורתי אצל קרובי משפחה, ביכולתך לראות קבוצות של צופים אורתודוכסים ( ערבים, כמובן ) אשר מחקלים מגוון מתנות לילדים, מביאים אווירה של אושר וצלילות.

תנועת הבריות מוגבלת בגלל המצור, אפילו בתקופה זו, החל מ2008 אין ביכולתך לעזוב את הרצועה בשליטת חמאס לגדה המערבית. באפשרותך לבקר בעיר בית לחם, בכל מקרה, רק אם עברת את גיל 35 שנין. מי שלא מבוגר מספיק יישאר כאן בלבד. ישנו דור שלם כעת אשר צפוי להיות סגור כמו פחית סרדינים ברצועת עזה. וכאן כמובן, איננו יכולים לחגוג את החג יחדיו עם האחרים, בשל היותנו מיעוט. ברצועת עזה, מוסלמים ונוצרים חיים יחדיו כמשפחה אחת גדולה ולמעט מספר סייגים ( הסבל והבעיות יכולים להימצא בכל מקום ) – ישנה סבלנות דתית גדולה בקרב האוכלוסיה. ההוכחה הגדולה ביותר לכך היא קיומה של הכנסיה האורתודוכסית של סנט. פורפיוס ממש בסמוך למסגד, והעובדה ששני המבנים הדתיים חולקים את אותו המגדל, משתמשים באותו הצריח בתור מגדל פעמונים. מלבד מספר משני של מקרים, ביכולתך לחוש אהבה, חברות וסבלנות דתית.

אליאס קורי – אלמה אש שעעב, לבנון :

חיים עבור פלסטינאים נוצרים בלבנון הם מורכבים מדי. הסיטואציה שלנו שונה מאשר זו של פליטים אחרים. אנו חשים שאיננו משתייכים לאף קבוצה בלבנון. רב הפליטים כאן הם מוסלמים ואנו חשים שאיננו באמת שייכים להם. גם כן איננו שייכים לקהילה הנוצרית הלבנונית, אף על פי שאנו נוצרים , גם כן – בשל המתח שאנו נושאים מאז מלחמת האזרחים של 1975.

אנשים רבים בלבנון לא יודעים אף שאנו – הפלסטינאים הנוצרים – קיימים ! כאשר נסעתי במונית והנהג הופתע כאשר למד שאני פלסטינאי ונוצרי בעת ובעונה אחת. הייתי כמו ישוע עצמו , אשר נולד בפלסטין. אז מדוע חושבים אתם שאין פלסטינאים נוצרים? ממשלת לבנון מתייחסת אלינו כאל יתר הפליטים הפלסטינאים במדינה. אין זכויות עבורנו, איננו יכולים להיות בעלי בית של עצמנו, אנו מנועים מעיסוק בעיסוקים מדויימים ( כגון בנקאות או עריכת דין ) ואנו חשופים לגזענות. רובנו לא רואים עתיד מזהיר בלבנון, רבים מאיתנו מעדיפים לעבור לכל מדינה מערבית. למרות שאימי היא לבנונית ומאז ילדותי חייתי כאן, אני חולם לעבור לארץ אבותיי ( כפי שכל פליט יעדיף ) ולחיות שם בבטחה לנצח. כעת אני חי בבית אימי, קרוב לגבול. כפרי הפלסטינאי הכבוש הוא בדיוק מעבר לגבול, במרחק של 7 דקות ממקום מגוריי הנוכחי, ואינני יכול אף לראות אותו. אך למרות כל ההתנגדויות, אנו שומרים את האמונה ומאמינים שאנו הולכים לקראת, בדרך כלשהי, קבלת חיים שוויוניים והוגנים כפי שאנו ראויים, כפי שכל אדם אחר מקבל.

העזם פראג’ – ארצות הברית :

עברתי דרך ארוכה כל כך מהיותי ילד ערבי, דחוי וחסר ביטחון אשר רצה לשנות את שמו כדי להסתיר את זהותו! נשמע אבסורדי, אך זה נכון. הטראומה הזו של קשיי החיים והבלבול של ההמרה גרמה לי לרצות לברוח מכל דבר פלסטינאי. עזברתי את הבית בגיל 17 וספרתי את החודשים לקראת שינוי שמי ל”אדם”. בבירור, שמות חשובים לאלוהים. זכור לי שזה היה גבר בשם פט שייצלין אשר דיבר. אשר הוא תיקשר הוא לא משהו שאני זוכר אך אני כן זוכר את מילותיו ששינו את חיי. פאט, אשר מעולם לא הכרתי או פגשתי לפני הרגע הזה, הניח את ידיו על כתפיי וכופך את ראשו. הוא אמר את המילים האלו בדיוק ” בני, האדון אומר לך: הפסק לברוח מתרבותך “. נדמה היה שטון של לבנים מכות בי ושבדרך כלשהו שנים של בושה ומבוכה נעלמו באחת. עדיין אינני יודע כיצד לתאר את אשר קרה. אך היה חיבור במוחי ובליבי שגרם לגבר הצעיר

לקבל את זהותו.

כפי שארצה לתאר זאת, באותו הלילה אדם קיבל את העזם.

מרגע זה אהבתי לפלסטינאים / ערבים גברה. הסכסוך בין ישראל והפלסטינאים הפך לאחד הנושאים המקובלים בחיי. בדרך כלשהי אנשים חושבים שרק בגלל שאני גאה בזהות הפלסטינאים, עליי בדרך כלשהי להיות אנטי ישראלי באופן אוטומטי. זה לא נכון. אני יכול לדבר בעבורם של מרבית הפלסטינאים. לא כולנו מחבלים.

לא כולנו שונאי דמוקרטיה. לא כולנו אנטי אמריקאים. לא כולנו אנטי נוצרים. אנו, בכל מקרה, אחיכם ואחיותכם. אנו, הפלסטינאים הנוצרים, קיימים. בגלל שכל בן אנוש בכל כבוד וערך עצמי וכאשר זה נקלח, לא משנה אם בשם תורת קץ זמן דתית, פוליטיקה או מה שרק יהיה, מצפונו המוסרי של הבריות מתחיל להסתלף. זו הסיבה העיקרית מדוע אנשים חושבים עלינו באור שלילי. זה לא תירוץ למעגל האכזרי אשר מתרחש אך זו מציאות ובין אם טיל תוצרת בית מעל הגבול מעל ישראל או טיל היי טק מתקדם מעל הגבול אל תוך עזה והגדה המערבית, הרג ומלחמה זה שגוי ובאמצע , לכודים בין כל אלו הן משפחות פלסטינאיות של מאמינים.

למרות זאת, אפילו אם הייתי חבר גאה של קבוצה של אנשים,

אני חבר גאה של גוף הכנסיה הפלסטינאית. שרדנו כל כך הרבה מכשולים וקהילת הנוצרית בתוך הארץ שמרה על אמונתה. למרות הטירוף הפוליטי והדתי אשר מורץ בשני הצדדים,

המאמינים הפלסטינאים שרדו כנגד כל הסיכויים.

הסיבה העיקרית לכך היא אמונתו של אלוהים בייסוד כנייסיתו.

מבינים אתם, כל אשר מעוניין יכול לחוות את חיי הכנסייה בקהילה הפלסטינאית בירושלים. ניתן לראות זאת בין התושבים המאמינים. לרבים מהם ישוע עצמו היה עד. מעבר לדעות הקדומות של ירושלים המחולקת לרבעים ניתן עדיין למצוא את אלוהים בגלל שאבני ירושלים מספרות רבות. טירותיה דיברו על ההיסטוריה שלה ומגדליה מבשרים את האמת. כך היום, ברצוני לאשר שבני האדם אמיצי הלב האלו ראויים להכרה. הם ראויים לכבודם. הם אנשיי שלי ואני טוען לכנסיה פלסטינאים אשר מזכירה את האמונה במהלך הזמנים הקשים. הם אלו אשר מקנים ערך

למילותיו הקדושות של ישוע ומעמיקים את אמונתנו.

” על בשורה זו אבנה את כנייסיתי ” – ישוע.